פסק-דין בתיק ת"א 1453/99

רקע דיוני

1.         ביום 22.2.93, כאשר התובע כיהן כמנהל מרכז קליטה לעולים בצריפין, הוא נדקר בבטנו על ידי הנתבע מס' 3, אחד מהעולים ששהו במרכז. כתוצאה מהדקירה נפצע התובע ואושפז בבית חולים עד ליום 8.3.93. לאחר מכן המשיך התובע לסבול מתוצאות הדקירה ועבר שורה של טיפולים רפואיים, לרבות ניתוח לתיקון בקע שנוצר בבטנו. בתובענה דנן תובע התובע פיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מאירוע הדקירה.

ביום 10.2.05 ניתנה על ידי החלטה שבה נדונה והוכרעה שאלת האחריות לנזקי התובע (להלן - " החלטת החבות"). בהחלטת החבות נקבע, כי דין התובענה כנגד הנתבעת מס' 2 (מדינת ישראל) להידחות וכי הנתבעת מס' 1, מעסיקתו של התובע (להלן - " הסוכנות") והנתבע מס' 3 אחראים לנזקיו של התובע וחייבים לפצותו.

2.         על אף שהדיון בתובענה לא פוצל, כך ששאלת החבות לא היתה אמורה להיות נדונה בנפרד, ועובר למתן החלטת החבות היו מונחות לפני ראיות גם בסוגיית שיעור הנזק והיקף הפיצוי, והצדדים אף סיכמו טענותיהם בנושאים אלה, ראיתי לנכון שלא להכריע בסוגיות האמורות במסגרת החלטת החבות  (ראו סעיפים 3 ו- 21 להחלטת החבות).

הסיבה העיקרית להחלטתי הנ"ל היתה תחושתי, כי אין בידי די כלים להכריע בשאלה רפואית בעלת משמעות שהתעוררה בתיק דנן, והיא - האם מחלת הכליות ממנה סובל התובע, אשר בגינה טופל התובע בדיאליזה ועבר השתלת כליה, קשורה בקשר סיבתי לאירוע הדקירה ותוצאותיו. טענת התובע בהקשר זה היא, שעקב הכאבים מהם סבל הוא נטל במשך שנים כמויות נכבדות של משכך כאבים מסוג איבופרופן (ibuprofen) הידוע בשם המסחרי "אדוויל" (advil) (להלן - " התרופה"), ותרופה זו היא שגרמה לאי ספיקת הכליות ממנה הוא סובל. סברתי, כי יהיה זה נכון למנות מומחה מטעם בית המשפט לבירור נוסף של הסוגיה האמורה, וזאת בין היתר לנוכח העמדות הקוטביות שהוצגו על ידי המומחים מטעם בעלי הדין (פרופ' מרדכי פופובצר מטעם התובע ופרופ' א' יינה מטעם הנתבעים) וחוסר הבהירות לגבי מספר סוגיות רפואיות.

3.         לאחר שבאי כוח הצדדים פירטו את עמדותיהם לענין האפשרות של מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ושניהם הביעו התנגדות למינוי זה וביקשו שאכריע במחלוקת על יסוד החומר שלפני ועל פי חוות דעתם של המומחים מטעם בעלי הדין, מיניתי את פרופ' סידיו חיימוביץ כמומחה מטעם בית המשפט.

כאמור בהחלטתי מיום 14.3.05, פרופ' חיימוביץ התבקש לחוות דעתו בשאלה, האם קיים קשר סיבתי בין מחלת הכליות ממנה סובל התובע ואשר הביאה לצורך בהשתלת כליה, לבין נטילת התרופה. ציינתי כי בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית באשר לכמות התרופה אותה נטל התובע ובאשר לפרק הזמן שבמהלכו היא ניטלה.

כמו כן התבקש פרופ' חיימוביץ להתייחס למצבו הנוכחי של התובע, לאחר השתלת הכליה, לרבות לסוגית קיצור תוחלת החיים.

4.         חוות דעתו של פרופ' חיימוביץ נכתבה ביום 31.10.05. לאחר מכן, ביום 25.1.06, הוא נחקר על חוות דעתו. בהמשך הוגשו על ידי באי כוח הצדדים סיכומים משלימים, ועתה ניתן לסיים את ההליך ולהכריע בשאלות הנזק וסכומי הפיצוי.

5.         בטרם אתייחס לגופם של הנושאים הטעונים הכרעה, יש לעמוד על מספר נתוני רקע נוספים:

א.         נפלה טעות במספור עמודי הפרוטוקול. פרוטוקול ישיבת ההוכחות מיום 17.5.01 הסתיים בעמ' 238 ואילו פרוטוקול הדיון הבא, מיום 28.6.01, החל בטעות מעמ' 63. מאותה עת נמשך מספור דפי הפרוטוקול בהתאם לאותה טעות. כאשר יצוין להלן מספר עמוד בפרוטוקול ללא ציון תאריך הדיון, הכוונה היא, לדיונים שהתקיימו מיום 28.6.01 ואילך, שכן מירב ההפניות הרלוונטיות לסוגיות שנותרו פתוחות תהיינה לחלק זה של הפרוטוקול.

ב.         בא כוחו של נתבע 3, עורך הדין עבד אבו-עאמר שמונה על ידי הלשכה לסיוע המשפטי, חדל בשלב מסוים להתייצב לדיונים ובשלב הסיכומים שהוגשו עובר למתן החלטת החבות, הודיע, כי אין הוא זוכה לשיתוף פעולה מצד הנתבע 3 ומשפחתו. לפיכך לא הוגשו סיכומים מטעם הנתבע 3, ובא כוחו הפנה לסיכומי הנתבעים האחרים (אם כי הם לא כללו דבר לענין חבותו של נתבע 3, חבות שנקבעה בעיקרה על יסוד הממצאים שנקבעו בהכרעת דין מרשיעה שניתנה בהליך פלילי שהתנהל כנגדו). בשלב השני של ההליך, לאחר מתן החלטת החבות, לא היתה כל התייצבות מטעם הנתבע 3, למרות שבא כוחו הוזמן לדיונים ולא שוחרר מייצוג הנתבע 3. יש להתייחס, איפוא, לנתבע 3 כמי שלא התייצב ולא הגיש סיכומים.

ג.          ההליך בתיק דנן נמשך זמן רב מאד. הסיבה המרכזית לכך נעוצה בעובדה שרק לאחר סיום מסכת הראיות ביקש התובע להגיש את חוות דעתו של פרופ' פופובצר, שעניינה הקשר שבין נטילת התרופה לבין מחלת הכליות. היה מדובר בתוספת טענה משמעותית שהצריכה השלמת ראיות ובירור סוגיות רפואיות מורכבות. ענין זה הביא לכך שהדיונים בסוגיה מרכזית זו החלו רק בסוף שנת 2001 (בש"א 7842/01). לאחר מכן חל שינוי נוסף במצבו של התובע עקב השתלת כליה (שנעשתה ביום 29.9.02) ושוב נוצר צורך בהשלמת ראיות וטענות. כאמור, לאחר כל זאת ולאחר שבעלי הדין השלימו סיכומיהם ביחס לתיק כולו, סברתי שיהיה זה נכון למנות מומחה מטעם בית המשפט, ושוב נדחה מועד סיום ההליך.

קיומו של קשר סיבתי בין נטילת התרופה לבין מחלת הכליות

6.         כאמור, התובע נפצע ביום 22.2.93. על פי חוות דעתו של פרופ' מרדכי פופובצר, כאשר התובע אושפז עקב כאבי בטן בסוף שנת 1997 נמצאו אצלו אי ספיקת כליות בינונית וחלבון בשתן. מחוות הדעת הנ"ל עולה, כי זו הפעם הראשונה שאותרה בעיה בכליות. לאחר מכן התדרדר מצב הכליות, עד שבחודש מארס שנת 2000 הוחל בטיפול בהמודיאליזה. ביום 29.9.02 עבר התובע בבית חולים בדרום אפריקה ניתוח להשתלת כליה.

התובע נבדק לראשונה על ידי פרופ' פופובצר ביום 6.12.99, ומחוות דעתו של מומחה זה עולה, כי במהלך האנמנזה שנעשתה באותה בדיקה התברר כי התובע נטל במשך למעלה משש שנים טבליות של התרופה, זאת כדי לשכך את כאבי הבטן הקשים שהטרידו אותו מאז התאונה. על פי האמור בחוות הדעת, התובע חדל ליטול תרופה זו לאחר הביקור במרפאתו של פרופ' פופובצר.

מדברי התובע הבין פרופ' פופובצר, כי היה מדובר במינון של לפחות 3 טבליות, של 200 מ"ג כל אחת, ליום, במשך שש שנים, ועל פי חישובו של המומחה צרך התובע בסך הכל 6,480 טבליות של התרופה, במשקל כולל של 1.296 ק"ג.

אגב, בעדותו של פרופ' פופובצר בבית המשפט, נאמר, בניגוד לאמור בחוות דעתו, כי התובע חדל ליטול "אדוויל" עוד קודם לביקורו במרפאתו של המומחה, וזאת על פי הוראת רופא מבית החולים שערי צדק (עמ' 110 לפרוטוקול). בהמשך עדותו מציין המומחה, כי אין הוא זוכר אם הורה לתובע לחדול ליטול את התרופה, שכן אז התובע כבר לא נטל אותה (שם, עמ' 111). גם בענין זה מחוות הדעת עולה תמונה לכאורה שונה, לפיה התובע הפסיק ליטול את התרופה בעקבות ביקורו אצל פרופ' פופובצר.

7.         בתצהירו המשלים של התובע, מיום 19.8.02, נאמר, כי הוא נהג ליטול את התרופה במינון של שני כדורים, שלש פעמים ביום, במשך שנה רצופה, ולאחר מכן - כל אימת שחש כאבים, פעמיים ביום, או אחת ליומיים.